באדיבות תלמיד המחקר מרק ברון ופרופ' מרשל דבור מן המחלקה לביולוגיה תאית והתפתחותית במכון למדעי החיים.

האמונה הרווחת בן חוקרי מדעי המח הינה שהמודעות מתרחשת ברמות הגבוהות ביותר של המוח - בקליפת המוח (הקורטקס). כפועל יוצא מזה מוצע כי קליפת המוח הגדולה שהתפתחה אצל יונקים, ובמיוחד בבני אדם, היא שמאפשרת קיום של חווית ה"אני" - עצם היותי בהכרה. המודעות נחשבת גולת הכותרת של תפקוד המוח, המטרה אליה שואפת האבולוציה. לעומת ההכרה, עיבוד תחושתי, תנועות הגוף, זיכרון, רגשות ומחשבה נחשבות כתכונות משניות. במאמר שפרסמנו לאחרונה אנו מטילים ספק בהנחה זו, בהסתמך על סדרה של תצפיות הקשורות לתחושת הכאב. הכאב הינו אב טיפוס של התחושה המודעת, ותצפיות אלה מרמזות על כך שהקורטקס איננו בהכרח חיוני לתחושת הכאב ולכן גם לא להכרה, לפחות בהקשר לכאב .

אחת התצפיות הללו היא שבניגוד לחושים אחרים, לא קיים אזור אנטומי בקורטקס אשר גירוי חשמלי שלו באדם ער מוביל לתחושה של כאב. כמו כן, פירכוסים אפילפטיים (התקפים של פעילות עצבית פתולוגית במוקדים קורטיקליים) אינה גורמת לכאב אלא במקרים נדירים. לעומת זאת, גירוי חשמלי או התקפים אפילפטיים כן גורמים באופן עקבי לראיית אורות (גם כשהעניים עצומות) לשמיעת קולות, או הרחת ריחות, הכל תלוי במקום במוח שהופעל. רק הכאב הינו יוצא מן הכלל. יתר על כן, פגיעות מוחיות כמו שבץ או הוצאת מקטעים מוחיים כחלק מטיפול כירורגי אינם גורמים לאיבוד תחושת הכאב. לעומת זאת, פגיעה בקורטקס הראייתי גורמת לעיוורון. ככלל, נזקים בקליפת המוח אינם ידועים כגורמי אובדן ההכרה. כל התצפיות הנ"ל מובילות אותנו למסקנה שהחוויה המודעת של כאב עשויה להיות ממוקמת באזור שונה, ולא בקורטקס. המיקום המשוער הינו גזע המח, אזור "פרימיטיבי" שקיים גם אצל חיות שאינן יונקים.  בגזע המוח גירוי חשמלי כן יכול לעורר תחושת כאב, ופגיעות בו מסוגלות להפחית את הכאב. כמו כן גזע המוח הינו האזור הבולט שפגיעה בו מסוגלת להביא לידי אובדן ההכרה.

אין מערערים על העובדה שהכאב הינו חוויה מודעת המעידה על קיום של הכרה. לכן, לאור התצפיות שתארנו, אנו משערים כי חווית הכאב, ואיתה עצם קיום תופעת ההכרה, התפתחו אבולוציונית לראשונה בגזע המוח, אולי אפילו לפני התפתחות הקורטקס עצמו. אם כן, זו אינדיקציה שהמניע האבולוציוני להתפתחות הקורטקס לא היה לקיים את תופעת ההכרה אלה לשרת אותה.

המומחיות העיקרית של קורטקס גדול הינה לספק יכולת של עיבוד מידע מורכב  ומהיר. הוא מהווה מעין מחשב-על. בדומה למחשב-על, מסוגל הקורטקס להבחין בין פרצופים ברזולוציה גבוהה, וכן בין יצירות מוזיקליות ויינות משובחים. אבל למחשב-על אין כל אלמנט של תודעה סובייקטיבית והכרה. כנראה, דורשות התכונות הללו סוג של עיבוד שכיום כלל איננו מבינים. במקרה של כאב הנגרם מדקירה או חום, אין צורך בעיבוד מידע מדוקדק. לתגובת ההרחקה של היד ממקור האש וחישת כאב אין צורך במחשב-על. לעומת זאת, ההבנה שצללים הנופלים על הרשתית משמעותם קרנף מסתער ולא ענן בשמיים מצריכה עיבוד מידע מורכב, שרק קורטקס גדול מסוגל לספק. רק אחרי שהבחנה זו נעשתה יש תועלת להעביר את המסקנה לתודעה. מכאן הרעיון שהתפתחות אבולוציונית של עיבוד מוחי התומך בהכרה קרתה בצמוד לחישת הכאב, בגזע המוח. רק לאחר מכן התפתח מחשב-העל הקרוי קורטקס, כדי לשרת את היכולת הפרימיטיבית יותר, שכבר הייתה קיימת בגזע המוח.

קיראו את המאמר - https://bit.ly/3K9F3Ni