מצאנו אותו 100 ק"מ מצפון לאילת

אם האדם שיצא מאפריקה שוטט כאן, הוא דרך על אותו חצץ בדיוק שאנחנו דורכים עליו היום. האדמה הזאת בת שני מיליון שנה.

כולם יודעים שאי אפשר להיכנס לאותו נהר פעמיים, אבל טכנית גם אי אפשר לדרוך על אותה אדמה פעמיים. "האדמה נהפכת", כתבה יונה וולך, "וזה מצב / וזו אינה מטפורה". אבל יש אדמה אחת בעולם שלא התהפכה כבר כמעט שני מיליון שנה: מישורי פארן. כן, מסתבר שבמישורי פארן נחה לה הקרקע העתיקה ביותר בכוכב הלכת הכחלחל והפעלתן שלנו.

"הנוף בכדור הארץ לא נשמר", מסביר הגיאולוג בעל השם ההולם פרופ' ארי מטמון מהמכון למדעי כדור הארץ באוניברסיטה העברית. "יש בליה, יש סחיפה, יש חשיפה של סלעים חדשים. הכל משתנה. ואם אתה ממש רוצה להיות דקדקן, המקום שאני דורך עליו היום — בשנה הבאה כבר לא אדרוך עליו. לעומת זאת, אם היו בני אדם בפארן לפני שני מיליון שנה, הם היו דורכים על אותו החצץ שאנחנו דורכים עליו היום. זה לא אומר שאין עוד מקומות כאלה בעולם. אני בטוח שבמדבר סהרה, באנטרקטיקה ואולי במדבר אטקמה שבצ'ילה יש נופים שגילם כגיל מישורי פארן, הם פשוט לא נבדקו. מישורי פארן הם הנוף העתיק ביותר שנמדד בכדור הארץ".

כאן צריך להבחין בין גיל של סלע לגיל של נוף. הסלעים העתיקים בישראל, סלע קיומנו אם תרצו, הם הרי אילת — חלקם בני 800 מיליון שנה. אבל הנוף של הרי אילת צעיר בהרבה, והוא פועל יוצא של השתפלות מפרץ אילת והתרוממות שוליו לפני 14 מיליון שנה. דינוזאור סקרן שהיה משוטט בתמנע, למשל, לא היה רואה הרים, אלא חוף ים חולי ורחב ידיים, בעודו משכשכך את רגליו במים רדודים. אף דינוזאור לא ראה את ההרים והעמקים, החול והאבנים של תמנע "שלנו".

איך מודדים גיל של נוף? בעזרת המפץ הגדול כמובן. ב–2009, יחד עם פרופ' רבקה עמית מהמכון הגיאולוגי לישראל, פרופ' מטמון והסטודנט דאז אורי שמחאי מדדו את גיל החלוקים של מישורי פארן בעזרת זמן החשיפה שלהם לקרינה קוסמית.

"ראשיתה של הקרינה הקוסמית במפץ הגדול, עם תוספות של חלקיקים אנרגטיים מסופר־נובות של כוכבים מסיביים", אומר מטמון. "הקרינה מסתובבת ביקום כל הזמן ופוגעת בכל גוף שמימי. רוב הקרינה מוחזרת לחלל על ידי השדה המגנטי של כדור הארץ — אחרת לא היו פה חיים כפי שאנו מכירים אותם — אבל יש חלקיקים שבכל זאת מסתננים פנימה ופוגעים במגדלי עזריאלי, בראש שלי ובראש שלך. כאשר חלקיק קוסמי פוגע באטום של חנקן באטמוספרה, נוצר פחמן 14 המפורסם. אותו הדבר קורה עם יסודות באדמה. אך ורק כאשר חלקיק קוסמי פוגע באבן קוורץ, נוצר איזוטופ בשם 10Be. כמו שעון, בכל גרם קוורץ נוצרים ארבעה אטומים של 10Be בשנה, אבל רק בשכבה העליונה של הקרקע, החשופה לשמים. לקחנו חצץ ממישורי פארן, העברנו אותו סדרת עינויים בשטח ואחר כך במאיץ חלקיקים, ומדדנו כמה איזוטופים כאלה הצטברו. התוצאה היא שאזורים שונים במישורי פארן הם בני מיליון עד 1.8 מיליון שנה. פירושו של דבר שהקרקע בפארן מסתכלת על השמים כבר כמעט שני מיליון שנה — רצוף".

מן הסתם הייתי מוכרח לדרוך בעצמי על הקרקע הקסומה הזאת, לכן השכמתי קום בשעה האיזוטופית שש ונסעתי דרומה עם הצלם דניאל צ'צ'יק. את מטמון אנחנו פוגשים בנקודת השיחלוף בלטרון. הוא נראה כמו אינדיאנה ג'ונס: פניו שזופים ומחורצים, לראשו כובע טמבל ולחגורתו פטיש גיאולוגיים. אני נראה כמו האוורד יוז בערוב ימיו. השמש מכאיבה לי. שיעור חשוב לחיים: לעולם לא להציע למוסף הארץ כתבת גיאולוגיה בשיא הקיץ.

צילום: דניאל צ׳צ׳יק

זאת הפעם הראשונה שבה אני יוצא לטיול שנתי עם גיאולוג. את הנסיעה עם פרופ' ארי מטמון אני מנצל למשחק מיוחד של ארץ־עיר — אני זורק שם של תוואי שטח, והוא מספר בן כמה הוא. כך מתברר לי שסלע הגיר של הר מירון, למשל, נמס בגשם. "תחזור עוד מיליון שנה והוא ייראה לך אותו דבר — אבל יבוא מישהו וימדוד עם סרגל, ויראה שחסרים חמישה מטרים של סלע"

"גיאולוגיה היא היסטוריה קריאה, אלא שהספר הוא סלע", הוא מתפייט, בעודי מפתח מלנומות במושב האחורי. "ההיסטוריה הגיאולוגית של ישראל מתפרסת על פני 800 מיליון שנה. ראשיתה בהרי אילת, אבל בעיקרה היא היסטוריה גיאולוגית ימית. יש מקומות בעולם שתמיד היו יבשתיים, כמו מרכז אפריקה, ויש מקומות כמו ארץ ישראל שבדרך כלל מכוסים מים. עד לפני 38 מיליון שנה ישראל ברובה היתה מתחת לפני הים. אני מזדהה עם הסקאלות האלה, אני מרגיש את הזמן הזה. לפני 15 מיליון שנה גלי הים התיכון עוד ליחכו את שולי הרי יהודה. הכביש שאנחנו נוסעים עליו עכשיו למשל, כביש 40, הוא תוספת למדינת ישראל ב–10 מיליון השנים האחרונות. והנוף נעשה יותר ויותר צעיר ככל שנעים מערבה. מישור החוף הוא יצור צעיר שהתפתח במיליוני השנים האחרונות, כאשר הפאזה האחרונה שלו היא רכסי הכורכר של בית ינאי ותל אביב, שנוצרו בתקופת הקרח האחרונה, לפני 30 אלף שנה. מישור החוף כולו הוא תרומה אפריקאית נדיבה של חול מהנילוס. במקביל, גם מדף היבשה מתרומם. להעביר הילוך בארץ ישראל — כי יש הרים וגבעות, עמקים וגאיות — גם זה מצב נדיר בהיסטוריה הגיאולוגית שלנו".

זאת הפעם הראשונה שבה אני יוצא לטיול שנתי עם גיאולוג, ואני מנצל את ההזדמנות לשחק משחק מיוחד של ארץ־עיר: אני נוקב בשם של תוואי שטח, ומטמון אומר בן כמה הוא.

לכתבה המלאה בהארץ