חוקר מהאוניברסיטה העברית ניסה להבין את התפתחות הרבייה המינית המוקדמת והציע השערות מרתקות. לדברי החוקר, "המיזוג בין המטען התורשתי של המיטוכונדריון ושל התא המארח הוא שאפשר את התפתחות האוקריוטים והיצורים הרב-תאיים המשוכללים שאנו מכירים אותם כיום"

רבייה מינית היא אחת התעלומות האבולוציוניות המסתוריות והבלתי מובנות ביותר. צ'ארלס דארוין הגדיל והגדיר אותה כ"מלכת השאלות". כיום חיות שתי קבוצות של יצורים על פני כדור הארץ - הקבוצה הראשונה היא החיידקים, שהם יצורים חד-תאיים זעירים, והקבוצה השנייה המכונה "אוקריוטים" בעלי גרעין אמיתי. לקבוצה זו שייכים בני האדם, בעלי החיים, הצמחים, הפטריות ויצורים חד-תאיים רבים כגון שמרים, אצות ואמבות. כמעט כל ה"איקריוטים" מתרבים, לפחות חלק מהזמן, ברבייה מינית. למרות שרבייה מינית נראית לנו צורת הרבייה הטבעית מדובר למעשה בתהליך מוזר למדי המורכב משני שלבים המתרחשים לסירוגין. בשלב האחד נוצרים תאי המין, למשל תאי הזרע והביצית. בתהליך זה, המכונה מיוזה, תא אחד מתחלק לארבעה תאי בת, השונים זה מזה, ומכל תא אחר, מבחינה גנטית. בשלב השני מתרחש איחוי בין שני תאי מין המכונה הפרייה. ברבייה מינית נוצרים אם כך יצורים יחודיים מבחינה גנטית שאינם דומים, אלא אם כן הם תאומים זהים, לאף יצור אחר.

לרבייה מינית מחירים רבים. כל הורה מוריש רק את מחצית המטען התורשתי שלו לצאצא, צרופים מוצלחים מפורקים כל דור, ישנו צורך בזכרים ונקבות (מין אחד כמובן לא מספיק), הכרח במציאת בן או בת זוג ומחירים רבים נוספים. לאור מחירים אלו לא קל להסביר מדוע התפתחה הרבייה המינית במהלך האבולוציה ומדוע היא השתמרה בכל האיקריוטים, קטנים כגדולים. חוקרים רבים הציעו הסברים שונים, חלקם משונים למדי, להתפתחות הרבייה המינית אבל רובם הוצעו עוד לפני שידענו עד כמה התופעה קדומה וכיצד נוצרו האיקריוטים. במחקר חדש, שהתפרסם לאחרונה בכתב העת המדעי BioEssays, על ידי פרופ' מיכאל ברנדייס מהמכון למדעי החיים ע"ש אלכסנדר סילברמן באוניברסיטה העברית, ניסה החוקר להבין את התפתחות הרבייה המינית המוקדמת והציע השערות מרתקות.

להמשך הכתבה