התיאוריה המדעית הגדולה ביותר, בכל המובנים, היא המודל הקוסמולוגי הסטנדרטי של היקום. התיאוריה הזו באה להסביר את כל מה שישנו, בקנה המידה הרחב ביותר. היא קובעת - אם לסכם זאת מאוד בקצרה - שהיקום מתפשט מאז המפץ הגדול ושסך החומר והאנרגיה בו מורכבים כיום מכ-70% אנרגיה אפלה, 25% חומר אפל ו-5% חומר רגיל (אטומים, מולקולות וכל מה שהם מרכיבים). המודל הסטנדרטי כולל גם תיאוריות משנה שמסבירות איך נוצרות הגלקסיות, איך נוצרים הכוכבים שבהן, ואיך נוצרים החורים השחורים הענקיים שבמרכזי הגלקסיות.

"הבעיה היא שהקצב המקסימלי בו חורים שחורים גדלים הוא קצב של הכפלה מדי כ-40 מיליון שנה, ולכן לא ברור איך חור שחור יכול להגיע לגודל כזה תוך זמן כה קצר", מסביר פרופ' צבי פירן מהאוניברסיטה העברית. זאת ועוד, התצפיות של ווב זיהו חורים שחורים מסיביים – 300 מיליון פעמים מסת השמש או יותר – 500 מיליון שנה בלבד אחרי המפץ הגדול. "לפני ווב היינו רק צריכים למצוא דרך להסביר איך קצב גידול החורים השחורים היה קצת יותר מהיר ממה שאנחנו יודעים כדי לפתור את הבעיה. היום זה כבר לא מספיק", מסביר פירן.

למאמר המלא