השביט האחרון שבו ניתן היה לצפות בעין בחצי הכדור הצפוני היה הייל־בופ, ב–1997. השביט החדש, שבו ניתן יהיה לצפות בשבועיים הקרובים, זכה לשם היבשושי משהו C/2022 E3. הוא התגלה במארס האחרון, ומאז עושה את דרכו לכיוון הארץ.

ביטים הם גושי "שלג" שקוטרם כמה עשרות קילומטרים, והם מורכבים מגזים קפואים ומאבק. מקור רובם הוא בעננת אוּרט, אזור העוטף את מערכת השמש כמעין קליפה, ושבו מרחפים מאות מיליארדי גושים כאלה. לפעמים נוצרת הפרעה כבידתית בעננה וגורמת להסטת אחד הגושים למסלול אליפטי, ובנקודה מסוימת המסלול הזה מתקרב לשמש. או אז קרני השמש גורמות לתהליך המכונה "המראה", שבו המוצק נהפך לגז בלי לעבור בשלב נוזלי (בגלל התנאים של היעדר לחץ אין פאזה נוזלית בחלל).

תהליך ההמראה גורם לפיזור של מולקולות גז ושל גרגרי אבק בחלל, וקרני השמש מוחזרות מהם. החזר זה הוא שיוצר את ההילה של השביט וכן את זנבו, שיכול להגיע לאורך של מאה מיליון ק"מ. הילת השביט מפיצה יותר אור, שכן היא צפופה יותר, הסביר האסטרופיזיקאי פרופ' עמרי ונדל מהאוניברסיטה העברית. "משום כך כשרואים שביט לרוב רואים עצם קצת מעורפל. רק בשביטים קרובים מאוד לארץ ניתן לראות את הזנב גם בעין, אם כי בתצלום טלסקופי אפשר תמיד להבחין בו".

להמשך קריאה באתר הארץ אונליין