מכון איינשטיין למתמטיקה אבל על פטירתו של אחד מבכירי חוקרי ומורי המכון, פרופ' בצלאל פלג ז"ל ומשתתף בצער המשפחה

 

 

שמואל קניאל היה אחד מהמייסדים של ענף האנליזה הנומרית בישראל, במקביל לפרופ' ח. פקריס ז"ל במכון וייצמן וייבדל לחיים ארוכים פרופ' שלום אברבנאל באוניברסיטת תל-אביב. הספר שלו על הנושא, בהוצאת אקדמון, שימש חומר לימוד רב-ערך לדורות של תלמידים בכל אוניברסיטות ישראל והקורסים שלו (הרבה לפני עידן מדעי המחשב) היו מרתקים ופוריים. לא רק באקדמיה, אלא במערכות הביטחון למיניהן, כמו גם בחברות טכנולוגיה אזרחיות, מצויים רבים אשר הרצאותיו והדרכתו הביאו אותם לפנות לכיוונים שימושיים. זכרונות משותפים מהרצאותיו עולים בכל מיפגש איתם. הוא היה מורה רב-השראה ועמית בכיר במכון. בעיקר העיקרים, הוא היה איש אקדמיה שממנו שאבנו רבות, לא רק בתחום המתמטי אלא גם כדוגמה של יושר אינטלקטואלי חסר-פשרות ואומץ-לב רוחני בעמידה על עקרונותיו, גם בהיותו יחיד-מול-רבים. מאבקיו השונים בענייני הטוהר הציבורי, אשר מתועדים בכיתבי בית-המשפט העליון ואפילו בקורסים של בתי-ספר למשפטים, מקבלים בתקופה הזאת משמעות מיוחדת ואצילית. 

גדעון שפסקי נולד בברלין בשנת 1932 ועלה לארץ בגיל שנתיים. בראשית שנות החמישים למד כימיה באוניברסיטה העברית בירושלים, סיים מהאוניברסיטה העברית תואר שני ב- 1956 ותואר דוקטור ב- 1960 בהדרכת פרופסור גבריאל שטיין. במהלך עבודת הדוקטור בנה מכשיר מקורי ליצירת אטומי מימן חופשיים לחקירת הפעילות של אטומים אלה בתמיסות. את הפוסט-דוקטורט עשה ב- Brookhaven National Laboratory, ארה"ב. בשנת 1964 מונה למרצה בכיר באוניברסיטה העברית ובשנת 1970 מונה לפרופסור מן המניין. עבודותיו הראשונות תרמו רבות למוניטין של האוניברסיטה העברית בתחום הכימיה של קרינות ומאוחר יותר להבנת המנגנונים של רדיקלים חופשיים במערכות ביולוגיות תוך שימוש במאיץ האלקטרונים. בשנים 1975-1979 כיהן כרקטור האוניברסיטה. בשנותיו האחרונות עסק בנושא דירוג מוסדות אקדמיים וחוקרים לפי מספר הציטוטים הערכיים של העבודות המדעיות. בן 85 במותו.

יהודה האז נולד ב- 1939 ברמות השבים, ישראל. ב-1955 היה בין מקימי קיבוץ ניר עוז. למד לתואר ראשון וקיבל דוקטורט מהאוניברסיטה העברית ב- 1971, פוסט-דוקטורט בברקלי קליפורניה וחזר לאוניברסיטה כמרצה ב- 1974. הועלה לדרגת פרופסור מן המניין ב- 1984. יהודה חקר מנגנוני פוטוכימיה בתמיסות ובפאזה הגזית בכלים ניסיוניים (עירור בלייזר) וכן תוך שימוש בחישובים קוואנטיים. כמוכן חקר את מנגנון הפרוק של מולקולות אנרגתיות במיוחד. בין שאר תפקידיו הציבוריים- אקדמיים כיהן יהודה כסגן נשיא למחקר באוניברסיטה העברית וכן כנשיא המכללה הטכנולוגית בירושלים. בן 77 היה במותו.

נולדה באוקראינה. לאחר המלחמה עברה עם הוריה לבלגיה שם סיימה תואר בהנדסה כימית. בראשית שנות ה-50 עלתה ארצה וכתבה את עבודת הדוקטור בהדרכת הפרופסור מקס בּוֹבּטַלסקי ז"ל. בהמשך קיבלה מינוי קבוע וקיבלה דרגת פרופסור מן המניין ב-1980. התרכזה במחקר בכימיה אי-אורגנית: בקומפלכסים, ממברנות מלאכותיות ובהתפלת מים. בת 91 הייתה במותה.

הגיע לאוניברסיטה העברית לראשונה בתשל"ו כפרופ' אורח, עמית בכיר של קרן קולתוף, ממשרת פרופ' חבר באוניברסיטת בופאלו. עמד בראש המעבדה לשירות אנליטי במכון לכימיה והיה המורה הבכיר בכימיה אנליטית שעיקר פעילותו המדעית בתחום שיטות ההפרדה, הכרומטוגרפיה והאלקטרופורזה הקפילרית. כבר בתחילת מינויו באוניברסיטה זכה במדליית טסווט (ממציא הכרומטוגרפיה) מטעם האקדמיה הלאומית למדעים של ברית המועצות. פרופסור גרושקא פרסם עם תלמידיו מאמרים רבים, הן בתאוריה והן בפרקטיקה של שיטות ההפרדה אותן חקרו ונהיה למוביל המחקר בתחומים אלה בעולם. ערך (או היה עורך שותף) של למעלה משני תריסרי ספרים בסדרה על ההתפתחויות בכרומטוגרפיה וחבר במערכות כתבי עת בתחום מחקרו. במסגרת פעילותו באוניברסיטה העברית היה ראש המכון לכימיה במשך 3 שנים ותרם רבות לקידומו של המכון. תלמידי תואר שני ושלישי רבים התחנכו במעבדתו של פרופ' גרושקא ומהם שנעשו חוקרים מובילים בכימיה אנליטית בתעשייה בארץ ובמוסדות מחקר והשכלה גבוהה. פרופ' גורשקא היה חוקר ומרצה אהוב על תלמידיו ועל חבריו במכון. במהלך שנות ההוראה קיבל פעמים רבות את אות המורה המצטיין בחוג לכימיה ובשנת 2015 זכה בפרס מילקן למורה מצטיין בעקבות 7 שנות הצטיינות ברצף. יהי זכרו ברוך.

פרופ' יוחנן בלום קיבל את תואר הדוקטור שלו באוניברסיטה העברית ב- 1961 בהנחייתו של של פרופ' ארנסט ברגמן, ומונה מיד למרצה במחלקה לכימיה אורגנית. ב- 1978 עלה לדרגת פרופ' מן המניין. פרופ' בלום היה אב- מיסד של תחום הקטליזה במדינת ישראל.הוא העמיד תלמידים רבים מאד  בתחום זה, וניתן למצאם היום בעמדות ניהול ומחקר בתעשייה הכימית, ביזמויות סטארט-אפ, בגופי מו"פ ממשלתיים וצבאיים, וכפרופסורים במרבית המוסדות להשכלה גבוהה במדינה. תשומת לב מיוחדת הקדיש לחינוך והשכלה של תלמידי הבוגר, והמשיך לנהל את המעבדה הלימודית לכימיה אורגנית שנים רבות מאד לאחר צאתו לגימלאות. הוא היה חוקר פעיל עד לסמוך לפטירתו, ומאמרו המדעי האחרון התפרסם בסוף 2015. קידום סטודנטים מצטיינים מהמגזר הערבי היה בראש מעיניו, ואחד מתלמידיו זכה להיות לאחרונה הפרופסור הראשון ממגזר זה במכון לכימיה ובקמפוס ספרא בכלל. נועם הליכותיו והתרחקותו מפרסים וכיבודים היו לשם דבר, וחיבבו אותו על הכל.  

נולד בגנגש על גבול סלובקיה הונגריה ב- 1926. ב-1944 הוא גורש לבוכנוואלד. הוא שרד את המחנה אך כל קרוביו למעט 2 אחיותיו נספו. למד תואר מוסמך בגרץ, אוסטריה, בכימיה ועלה ארצה. שרת בצה"ל והתקבל לאוניברסיטה העברית בירושלים ללימודי דוקטורט בכימיה אי-אורגנית ואנליטית. את לימודי הבתר-דוקטורט שלו עשה במעבדתו של פרופסור פריץ פייגל בברזיל. בעקבות הכרות זו תרמה רעייתו של פרופסור פייגל סכום נכבד למחלקה לכימיה אי אורגנית ואנליטית. מחקרו התרכז בכימיה אנליטית. פרסם מאמרים וספרים רבים ויצא לשבתוני השתלמות בארצות רבות.  

חיים לבנון נולד ב- 1938, דור שביעי למשפחה ירושלמית. לאחר שירות צבאי בנח"ל המוצנח, התגורר למשך שנתיים בקיבוץ בית העמק ושימש כמזכיר גרעין הנח"ל. ב- 1960 החל לימודיו באוניברסיטה העברית, ובה השלים תואר ראשון בכימיה, ותואר שני ושלישי בכימיה פיסיקלית. לאחר תקופת השתלמות בתר דוקטוראלית באוניברסיטת וושינגטון שבמיסורי ביו השנים 1969 ל 1972, הצטרף חיים לסגל המחלקה לכימיה פיסיקלית של האוניברסיטה, והקים בה מעבדה בתחום התהודה המגנטית. חיים השלים את קידומו המקצועי בדרגת פרופסור מן המניין בשנת 1984. בין תפקידיו הרבים במוסד, שימש כמנהל מרכז פרקש לתהליכים מושרי אור למשך עשור, וראש מחלקה לכימיה פיסיקלית. הותיר אישה , שלושה ילדים ונכדים רבים. 

לזכרו של עמיתנו, פרופ' דוד קאהן מן המחלקה לזואולוגיה, שנפטר בינואר 2022

פרופ' שנאן הרפז, מכון וולקני

דוד היה מדריכי בתאריי האקדמיים, ולמדתי רבות ממנו. למעשה, הוא עיצב לא רק את עבודתי המדעית אלא גם את דרכי המדעית למן לימודי התואר ועד ימינו אלה. פעמים רבות אני מוצא את עצמי תוהה איך היה דוד מתמודד עם בעיה מדעית כזו או אחרת, ונעזר בחכמה ובדרך ההסתכלות שלמדתי ממנו לפתרון הבעיה. אם לתאר באופן תמציתי את דוד, הרי שהיה מדען חוקר במובן הקלאסי: סקרן, תוך ירידה לפרטים, בעל ידע רב, ראייה רחבה ומעמיקה ויחד עם זאת צנוע.

מחקריו של דוד התרכזו בין היתר בלימוד אוכלוסיות הקופפודים (סרטנים זעירים החיים במים), שבמובנים רבים הינם ה"חרקים של הים", ובהם מאות מינים במקווי המים מבריכות עונתיות ועד לאוקיאנוסים. בטבע מהווים הקופפודים את המזון העיקרי של דגים בשלבי חייהם הצעירים ביותר לאחר בקיעתם – השלב הלרוולי. מדענים רבים ברחבי העולם ניסו לגדל קופפודים, על מנת שישמשו מזון לדגים צעירים במערכות גידול מלאכותיות. ברוב המקרים ההצלחות היו מזעריות והסתיימו במפח נפש. הדרך בה נקטו רוב החוקרים הייתה לאסוף מהטבע (קרי מהים) קופפודים ולאסוף את מזונם העיקרי (אצות ימיות), ולאורך הזמן להביא אצות שנאספו בטבע כמזון טרי לקופפודים. דוד ידע שמתכון זה לאורך זמן הוא בעייתי, שכן כל הבאה של אצות מהטבע כרוכה בסכנה של זיהום תרבית הגידול וכישלון המאמץ הגידולי. בהסתכלות "מחוץ לקופסא" שאפיינה את דוד, הוא בחר לא להביא אצות מן הים, אלא במקומן הביא מהבית עלי חסה אותם הניח על מי הגידול כמקור מזון לקופפודים, שאכלו בתאווה את המזון החליפי הזה. מאחר ועלי החסה צפו על פני המים, לא נוצרה בעיה של מחסור בחמצן כפי שקורה לעיתים כאשר המזון שוקע לקרקעית מיכל הגידול. הפתרון הפשוט והאלגנטי הזה הביא לכך שדוד הצליח להגיע לצפיפות גידול פנומנלית של 500 ומעלה פרטים למיליליטר לעומת הצפיפות בתנאים טבעיים שהינה 1-2 פרטים לליטר בלבד. זכור לי ביקור של מדען מכובד בתחום שהגיע מחו"ל לביקור במעבדה, ודוד הראה לו את מיכלי הגידול הצפופים. המבקר התרשם מאוד וכשדוד יצא לרגע מן החדר שאל אותי באיזו מהירות הפעלנו את הצנטריפוגה. לא הבנתי את השאלה, שכן לאורך כל הגידול לא השתמשנו כלל בצנטריפוגה, ולאחר לכתו של האורח סיפרתי לדוד על השאלה המוזרה – דוד חייך ואמר: הוא לא מאמין שניתן להגיע לצפיפות כזו בגידול, ולכן מסקנתו הייתה שכנראה לקראת הביקור שלו ריכזנו את התרבית באמצעות שימוש בצנטריפוגה....

חכמתו וראייתו הרחבה יחסרו לנו – יהי זכרו ברוך.

פרופ' מנחם בן ששון, רקטור האוניברסיטה דאז, במכתב לפרופ' קאהן לרגל פרישתו ב-1998

"... במשך תקופה ארוכה של עבודה באוניברסיטה צובר כל איש סגל לזכותו הישגים רבים ומכלול של מעשים ותרומות לעולם האקדמי ולחברה שבה הוא חי בכלל ולאוניברסיטה העברית בפרט. זה אינו המקום לפרט את כל אלה, אבל פטור בלא כלום אי אפשר.

עמיתיך מעידים על תרומתך הרבה בחקר אורח החיים החד-תאיים חסרי חוליות ייחודיים. בעלי חיים אלה מאפשרים נקודת תצפית ייחודית ופוריה על התהליכים המוקדמים של אבולוציה של החיים על פני כדור הארץ.

... תיאוריות חדשות מקנות עניין מיוחד לעבודתך על חד-תאיים יוקריוטים תרמופיליים שחיים בתנאי טמפרטורה קיצוניים.

חרשת את העולם בחיפושיך אחר מינים לא מוכרים של פרוטוזואה וחסרי חוליות ירודים תרמופיליים, אותם גילית במעיינות ומקוי מים חמים בשבר הסורי אפריקאי, בדרום אמריקה, ניו זילנד וכו', מקומות בהם יצרת גם שיתופי פעולה פוריים. הבאת ארצה מינים אלה, כדי לחקור את אורח חייהם והתנאים הדרושים לגידולם. עניינך בתנאים הדרושים לגידול חד-תאיים יוקריוטים וחסרי חוליות ירודים הביא אותך גם למחקרים יישומיים בחקלאות ימית. שנים רבות היית חבר בועדת ההיגוי של הפרויקט בחקלאות ימית של המשרד לאנרגיה ותשתית. ...

אנו מודים לך ומאחלים לך שנים רבות של בריאות טובה ועבודה פוריה."

ד"ר חנן דימנטמן, המכון למדעי החיים

אישיותו של דוד הייתה מאופיינת ע"י אלטרואיזם, מתן כבוד לזולת - לתלמידיו ולשותפיו במחקר ובהוראה - וכן גם ע"י מנהיגות בדרכי נועם ולא בשתלטנות. זכיתי להיות שותף לדוד ולפרופסור אסתר לובז'נס בקורס לתלמידי תארים מתקדמים בפקולטה לחקלאות ברחובות. במסגרת זו חוויתי את כל התכונות הללו וכן את מסירותו להוראה.

תרומתו למדע התרכזה, בעיקר, במחקר יישומי, שנועד לקדם את החקלאות הימית, שהייתה אז בתחילת דרכה, ובהפיכתה לענף כלכלי משגשג בהיקף עולמי. דוד איתר מינים מקבוצות טקסונומיות שונות, שעשויים לשמש כ"מזון חי" לדגי מאכל ימיים בשלבי חייהם הראשוניים. כמו כן, הוא פיתח שיטות חדשות ויעילות לגידול המינים של ה"מזון החי". החדשנות אפיינה את שיטות העבודה שלו ואת המטרות שהציב לעצמו ולתלמידיו.

יהי זכרו ברוך.

גברת תיאודורה בר-אל, המכון למדעי החיים

פגשתי את פרופסור דוד קאהן באמצעות מרצה לגאולוגיה בקוינס קולג׳ בניו יורק, שידע שתכננתי לבקר בארץ בקיץ 1968. טיילתי באירופה ובארץ, והוזמנתי לביתם של דוד וציונה בירושלים. זכיתי לקבלת פנים חמה, ובעקבות זאת החלטתי ללמוד באוניברסיטה העברית בירושלים במחלקה לזואולוגיה, והצטרפתי למחקריו על גידול דגי מאכל. כחלק מעבודת המאסטר גידלתי קופפודה באמצעות פרמטרים שונים. לאחר מכן עסקתי בגידול יצורים מקבוצת הנמטודה. לאורך כל שנות עבודתנו המשותפת היה דוד תמיד צנוע, סקרן, נעים הליכות, חברותי ובעל חוש הומור.

יהי זכרו ברוך.

פרופסור מאיר פאול פנר היה מבכירי האנטומולוגים בארץ, חלוץ ומוביל בחקר האנדוקרינולוגיה והפיזיולוגיה של חרקים.

הוא נולד ב-1930 בבודפשט, הונגריה. ב-1963 הצטרף לסגל האוניברסיטה העברית במחלקה לזאולוגיה. מחקריו עסקו  ביחסי גומלין בין נוירו-הורמונים ומחזור החיים של חרקים (במיוחד ארבה) ובהשפעת הסביבה עליהם - תחומים בהם הפך לסמכות בין לאומית. מחקריו עסקו רבות גם בביולוגיה של מופע-תלוי-צפיפות בארבה ובפיזיולוגיה של הופעת נחילי הארבה.  פרופ' פנר המשיך לכתוב ולפרסם בספרות המקצועית עד שנתו האחרונה. (באתר  Researchgate  מופיעה רשימת פרסומיו המלאה, הכוללת 154 פרסומים.)

במהלך הקריירה שלו כיהן פרופ' פנר כנשיא האגודה האנטומולוגית בישראל (אשר היה בין מקימיה בשנת 1962) וכחבר ועד באגודות מקצועיות בין לאומיות.   

בשנת 2008 זכה פרופ' פנר באות יקיר החברה האנטומולוגית בישראל, ובשנת 2013 קיבל אות מפעל חיים - D.C.F.Rentz Award  עבור מפעל חייו בתחום האורתופטרולוגיה. (The D.C.F. Rentz Award in recognition of a life time devoted to the study of orthopteroid insects).    בשנת 2010  יצאה חוברת מיוחדת של כתב העת הנחשב Journal of Insect Physiology, אשר הוקדשה לו לכבוד יום הולדתו ה- 80.

גם לאחר פרישתו הרשמית ב-1998 המשיך פרופ' פנר להדריך תלמידים וללמד את הקורס הפופולרי שלו באנטמולוגיה עוד שנים רבות.

לקריאת הפוסט המלא
 

פרופסור סרגיי בראון נולד בלטביה בשנת 1941. הוא למד הנדסה כימית ועד תחילת שנות השבעים של המאה העשרים ניהל פרויקטים בתעשייה הכימית של ברית המועצות. לאחר שהגיש בקשת עליה לישראל פוטר מעבודתו כראש מעבדה ופרנס את משפחתו בעבודת כפיים מפרכת. עם עלייתו לישראל למד לדוקטורט באוניברסיטה העברית. הוא הוסמך ב- 1982 ויצא להשתלמות פוסט-דוקטורט באוניברסיטת קורנל (ארה"ב) אצל פרופ' אפרים ראקר, מגדולי הביוכימאים של הדור. עם חזרתו לאוניברסיטה הקים פרופסור בראון יחידה ביוטכנולוגית שעסקה במחקר יישומי ייחודי ונתנה פתרונות לתעשיית המזון ולתעשייה הכימית והביוטכנולוגית. בין עשרות הפיתוחים המרשימים של סרגיי אפשר לציין את הביו-פלסטיק, מערכות מיקרוביולוגיות לייצר דיאמין-אוקסידאז ואף הפקת רעלנים מארס של נחשים. פרופסור בראון היה אינטלקטואל ייחודי. הוא דיבר באופן שוטף 6 שפות והתמחה, במקביל לעבודתו המדעית המרשימה, בהיסטוריה יהודית, שירה ופילוסופיה.

חפציבה אייל-גלעדי נולדה בשנת 1925. היא עשתה את לימודי התואר האשון באוניברסיטה העברית בזמן מלחמת העצמאות. עם תום המלחמה, עברה להולנד ללימודי דוקטורט באוניברסיטת אוטרכט, תחת הדרכתו של האמבריולוג הדגול פיטר ניוקופ (Pieter Nieuwkoop). היא חזרה לישראל ב-1955 והצטרפה לסגל האוניברסיטה העברית במחלקה לזואולוגיה. בראשית הקריירה שלה עבדה על התפתחות מערכת השרירים והעצבים בדו-חיים, אך במהלך שנות ה-60 היתה מן הראשונים שהחלו לפתח את עובר העוף המוקדם כמערכת מודל לחקר שלבים מוקדמים בהתפתחות עוברית, בדגש על מנגנון קביעת הציר העוברי. נושאים אלו היוו את מרכז המחקר שלה במהלך רוב שנותיה. חפציבה לימדה קורסי יסוד בזואולוגיה ובאנטומיה של בעלי חיים וקורסים בביולוגיה התפתחותית, והיתה מורה מוערכת ומבוקשת. היא העמידה דורות של תלמידים שחלקם עדיין במערכת האקדמית בארץ. שימשה כראש המחלקה לזואולוגיה וכראש המכון למדעי החיים.

נולדה בדרום אפריקה. לאחר לימודיה באוניברסיטת אוקספורד היא הצטרפה לאוניברסיטת קמברידג' שם, ב- 1950, השלימה את עבודת הדוקטורט בנושא טרנספורט ביולוגי. מיד לאחר סיום הדוקטורט היא קיבלה מנוי אקדמי באוקספורד וב- 1959 היא הצטרפה למחלקה למדעי הצמח באוניברסיטה העברית ועלתה לדרגת פרופ' מן המניין ב- 1971. היא המשיכה לחקור וללמד עוד כ-20 שנה לאחר פרישתה הפורמלית לגימלאות ב- 1990. פרופ' ריינהולד מפורסמת בזכות מחקריה על טרנספורט של סוכרים, חומצות אמינו ומינרלים בתאי צמח, פעילויות ממברנליות במהלך הסתגלות לעקת מלח ועל המערכות המרכזות פחמן אי אורגני באצות וחיידקים פוטוסינטטים. בת 98 במותה.

נולד בירושלים בשנת 1926. החל את לימודיו באוניברסיטה העברית בשנת 1945 אך עם פרוץ מלחמת השחרור התגייס לפלמ"ח. עם סיום המלחמה חזר ללימודיו באוניברסיטה וסיים בה לימודי מוסמך בבוטניקה ובגיאולוגיה. את לימודי הדוקטורט עשה באוניברסיטת ברקלי ועם סיום לימודיו ב-1956 התקבל כחבר סגל במחלקה לגנטיקה באוניברסיטה העברית. בהמשך שרת כראש המכון למדעי החיים והקים את המחלקה לאבולוציה, סיסטמטיקה ואקולוגיה. היה מחלוצי המחקר על האבולוציה של צמחי תרבות בעולם, וספרו על מוצא צמחי התרבות נחשב ל'תנך' של המחקר המדעי בתחום. בשנת 2012, בהיותו בן 86, פרסם מהדורה רביעית ומעודכנת של הספר, וזו זכתה עד היום ליותר מ-3000 ציטוטים, הישג נדיר ברמה עולמית עבור חוקרים בשיא הקריירה שלהם! בן 90 היה במותו.

פרופסור יצחק אוהד נולד בשנת 1930 ברומניה. לקראת הכרזת המדינה בשנת 1947 והוא בן 17, נשלח לשמש כמדריך לילדים במסגרת 'עליית הנוער' אותם לווה במשך שנה במחנה מעבר סמוך לאמסטרדם עד הגעתם לארץ באוניה 'נגבה' באוגוסט 1948. תוך כדי מלחמת העצמאות, הצטרף אל חבריו להקמת קיבוץ שורש בהרי ירושלים. בשנת 1957 התקבל לתואר מוסמך אצל פרופסור הסטרין ז"ל במחלקה לביוכימיה עמו גם השלים את תואר הדוקטורט בפילוסופיה (1963). לאחר השלמת לימודי הדוקטורט יצא להשתלמות בתר-דוקטורט (1964-1966) אצל פרופ' פלדה ז"ל במכון רוקפלר בניו-יורק והתמחה בביוגנזה של ממברנות. במהלך תקופה זו תרם פרופסור אוהד לפיתוח האסכולה זוכת הפרס, העוסקת ביחסי גומלין בין מבנה ותפקיד ובהבנה מנגנונית ברמה ביוכימית ומיקרוסקופית של אברונים תת-תאיים. עם הגיעו לאוניברסיטה העברית ב – 1966 הניח פרופסור אוהד את היסודות למחקר הביוכימי של מערכות האור בפוטוסינתזה בישראל, ואין ספק שהוא מחלוצי הביולוגיה המולקולרית והתאית של מערכות צמחיות. במהלך הקרירה האקדמית שלו פרסם אוהד יותר מ 180 מאמרים (כ- 40 לאחר פרישתו). במעבדתו השתלמו 59 תלמידים לתארים מתקדמים. למעלה מ 20 מהם בעלי משרות אקדמיות באוניברסיטאות מובילות בישראל ומחוצה לה.

פרופסור אמריטוס אברהם הוכברג מן המכון למדעי החיים וחברת "ביוקנסל", יליד 1938, גדל בחיפה ורכש את השכלתו האקדמית באוניברסיטה העברית. כאן למד גם ביוכימיה וגם ארכיאולוגיה וגישר בכך בין מדעי הרוח ומדעי הטבע. את מחקריו האקדמיים ביצע במחלקה לכימיה ביולוגית והתמקד בעיקר בגנים בלתי-מקודדים, שאינם מיתרגמים לחלבונים- וזאת עשרות שנים לפני שגנים כאלה הפכו למוקד למחקר בסיסי ותרגומי. במקביל למחקר ולהוראה פיתח פרופ' הוכברג טיפול חדשני בגידולים סרטניים על ידי שפעול הנדסי-גנטי של הגן שחקר להרעלה מבוקרת של תאים סרטניים ללא פגיעה במערכות תקינות. זהו נושא המחקר בחברת ביוקנסל שהקים בתיאום עם חברת "יישום" ושבה פעל כמדען הראשי עד יומו האחרון. הניסויים הקליניים בתמיכת חברת "כלל" עומדים בפני השלב השלישי והמכריע. בנוסף לכל אלה, עסק בהדרכת סיורים מונחים בירושלים, בנגב ובמזרח התיכון שאהב, התמיד כל ימיו בציור והתעניין במוסיקה ובהיסטוריה. הותיר אחריו אישה, רחל, ילדים ונכדים. יהי זכרו ברוך.

נולדה ב-1931 בדרום אפריקה ומתוך תחושת ציונות עמוקה עלתה לארץ לבדה בגיל 19. את כל לימודיה האקדמיים ערכה באוניברסיטה העברית ובשנת 1969 קיבלה תואר דוקטור. לאחר השתלמות פוסטדוקטורט שבה לאוניברסיטה והפכה לחברת סגל במחלקה לזואולוגיה. היא התמחתה באנליזה של מבנה מערכת העצבים ברזולוציה גבוהה (אולטרא-סטרוקטורה). בעקבות הצורך המחקרי והמומחיות המקצועית היא הייתה ממקימי המרכז למיקרוסקופיה אלקטרונית, אותו גם ניהלה במשך שנים רבות. בשנים האחרונות זכתה להכרה בין לאומית רחבה בזכות מחקריה על השעון הביולוגי הפועל במרכז המוחי המכתיב את ההתנהגות היומית. בת 84 הייתה במותה.

נולד בחיפה ב-1939 אך חי כמעט כל חייו בשכונת בית הכרם בירושלים. קיבל דוקטורט בבוטניקה מן האוניברסיטה העברית בשנת 1970, התקבל כחבר סגל בשנת 1973 ובשנת 1989 הועלה לדרגת פרופסור חבר. עסק בבוטניקה ובפיטוגאוגרפיה של ארץ ישראל. לאורך השנים זיהה והגדיר 43 מיני צמחים חדשים למדע ועוד שלושה נקראו על שמו. בן 76 היה במותו.  

פרנס נולד בירושלים ב-1935, דור 11 למשפחת פרנס שהגיעה לירושלים בעקבות גירוש ספרד. בשנת 1960 סיים תואר שני בביולוגיה באוניברסיטה העברית, ובשנת 1963 קיבל תואר דוקטור בפיזיולוגיה מהאוניברסיטה העברית. מאז 1966 נמנה עם סגל האוניברסיטה העברית. בשנת 1971 קודם לדרגת פרופסור חבר ובשנת 1975 קודם לדרגת פרופ' מן המניין. פרנס מילא תפקידים רבים באוניברסיטה העברית וביניהם ראש המחלקה לנוירוביולוגיה, יו"ר החוג לפיזיולוגיה, חבר בוועד הפועל וחבר בועדת הקבע ועוד. כמו כן כיהן כדיקן הפקולטה למדעי הטבע באוניברסיטה העברית בשנים 1981-‏1984. במשך השנים היה פרופסור אורח באוניברסיטאות סטנפורד, CalTech, NIH, אוניברסיטת קולומביה בניו-יורק, ואוניברסיטאות נוספות. פרופ' פרנס נבחר כחבר כבוד באקדמיה הבווארית, קיבל את פרס מקס-פלנק. ביחד עם פרופ' חנה פרנס קיבל תואר דוקטור כבוד מהאוניברסיטה הטכנית במינכן. על פעילותו הציבורית בעיר ירושלים קיבל אות הוקרה מעירית ירושלים. פרופ' פרנס מילא תפקידים רבים ברמה הארצית והלאומית: הוא הקים את החברה הישראלית למדעי העצב ונבחר לנשיאה הראשון. ב-1995 מונה על ידי ראש הממשלה, יצחק רבין, לתפקיד יו"ר המועצה הלאומית למחקר ופיתוח. בשנת 1990, מתוך הכרה בצורך לשפר את החינוך המדעי בישראל, הקים באוניברסיטה העברית מעבדות מתקדמות בהן לומדים תלמידי חטיבות ביניים ותיכונים מרחבי הארץ בחסות אקדמית. המעבדות הוקמו בשיתוף עם עיריית ירושלים וקרן ירושלים, ושירתו בהצלחה עשרות אלפי תלמידים. המודל, אשר היה הראשון מסוגו בעולם, הועתק גם למדינות אחרות.

ישעיהו נבנצל נולד בשנת 1940 בירושליים ליצחק ארנסט נבנצל – מבקר המדינה השני. סיים דוקטורט במצב מוצק ב- 1970. בין השנים 1963-1985 עבד ברפאל. בשנת 1985 נתמנה לפרופסור מן המניין באוניברסיטה העברית בירושלים. המציא יחד עם מ. לוין שיטה להפרדת איזוטופים באמצעות לייזר. בשנת 1987 הוענק לו הפרס ע"ש ארנסט ברגמן. בנוסף לפיזיקה, פרסם מחקרים בנושא חקר המוח, מקרא ובית המקדש. בשנת 2008 יצא ספרו "איש תם וישר: לימוד ועיון בספר איוב". בן 76 היה במותו.

נולד בבריסל. למד הנדסה ועבר לתחום הפיסיקה. את עבודת הדוקטורט עשה באוניברסיטה החופשית של בריסל. ב- 1968 עלה לארץ והצטרף למכון רקח לפיסיקה באוניברסיטה ובשנת 1984 התמנה לפרופסור מן המניין. בשנת 1999 פרש לגמלאות אך המשיך להיות פעיל בהתנדבות כמורה שנים רבות והמשיך לעסוק במחקר פעיל ממש עד ימיו האחרונים. תרומותיו החשובות של פרופ׳ כץ הן בתורת היחסות הכללית. בן 86 היה במותו.

נולד במקסיקו סיטי בשנת 1947, בן לזוג מהגרים מפולין. בגיל 15 עבר עם משפחתו לארה"ב. בשנת 1972 קיבל תואר דוקטור בפיסיקה מאוניברסיטת פרינסטון ופרסם את מאמרו פורץ הדרך על הקשר בין חורים שחורים ותרמודינמיקה.  בשנת 1974 עלה לארץ ונקלט כאיש סגל באוניברסיטת בן-גוריון. בשנת 1990 עבר לאוניברסיטה העברית. בשנת 2012 זכה בפרס וולף על כך שמחקריו הובילו ליצירת תחום מחקר שלם הידוע כתרמודינמיקה של חורים שחורים. בשנת 2005 זכה בפרס ישראל. נודע בין עמיתיו במסירותו הגדולה למדע, במקוריותו ובצניעות הליכותיו. פרופ' בקנשטיין נפטר מהתקף לב בהלסינקי, לשם הוזמן כדי להרצות על עבודתו. בן 68 היה במותו.

נולד בורשה שבפולין בשנת 1922. בתקופת מלחמת העולם השניה שירת בצבא הרוסי.  ב- 1957 קיבל דוקטורט מאוניברסיטת מוסקבה. עלה ארצה ב1959 והצטרף למחלקה לפיסיקה באוניברסיטה העברית ב 1960. בשנת 1983 עלה לדרגת פרופסור חבר. עסק בתחום התובלה החשמלית במוצקים מולקולרים. בן 93 היה במותו.

את השכלתו האקדמית רכש באוניברסיטת אדינבורו בלימודי הפיסיקה. שם הוענק לו תואר ד"ר. בשנות החמישים של המאה הקודמת עבד בתחום פיסיקת הפלסמה. ב1959 עלה לארץ והתמנה למרצה, ועם הזמן למרצה בכיר, במחלקה לפיסיקה באוניברסיטה העברית, כיום מכון רקח לפיסיקה. ב-30 השנים האחרונות לחייו פרופ' קאופמן הקדיש את מחקריו להיסטוריה וארכיאולוגיה יהודית ופירסם 3 ספרים בנושא. ב-2004 פורסם סיפרו האחרון "The Temple Mount: Where is the Holy of Holies" . 

פרופ' אביבי נולד בלטביה ועלה ארצה בשנת 1932. בשנת 1942 התגייס למשטרת היישובים העבריים ושירת עד שנת 1945 בגליל העליון. בשנת 1954 קיבל תואר דוקטור בפיסיקה מאוניברסיטת לונדון. ובשנת 1982 עלה לדרגת פרופ' מן המניין. הוא עסק בפיסיקת התפרקויות חשמליות ופלסמה. בן 94 היה במותו.  

פרופ' יציב נולד ברחובות. הוא קיבל תואר ד"ר לפיסיקה באוניברסיטה העברית ובשנת 1972 עלה לדרגת פרופ' מן המניין. הוא עסק בפיסיקת הלייזרים ויחד עם פרופ' דותן ז"ל יזם את הקמת תכנית תלפיות של האוניברסיטה העברית והקדיש מאמצים רבים לפיתוח מערכות לייזר ואמצעים אחרים לצרכים ביטחוניים. בן 87 היה במותו.

פרופ' זלדס נולד בירושלים בשנת 1926. במלחמת השחרור לחם כמפקד בשורות ההגנה. היה מתלמידיו המובהקים של פרופ' יואל רקח ומן הראשונים בישראל שעשו עבודת מחקר בפיסיקה גרעינית עיונית. מחקריו עסקו במודל הקליפות הגרעיני שהתגלה באותם הימים של שלהי שנות ה- 40. פרופ' זלדס סיים את הדוקטורט בשנת 1956 בהדרכתו של פרופ' רקח. מאז שימש כאסיסטנט ומורה בפיסיקה עיונית באוניברסיטה. היה מורה אהוב ומוערך על ידי תלמידיו ועמיתיו. בשנת 1978 התמנה לפרופ' מן המניין. הוא קנה לו פרסום עולמי כמומחה לתיאוריה של המסות הגרעיניות. בתחום זה פרסם כמה עבודות מונומנטליות. בן 87 היה במותו.  

פרופ' הוס נולד בגליציה. בשנת 1961 קיבל תואר דוקטור מאוניברסיטת UCLA, עם שובו ארצה השתלב במחלקה למדעי האטמוספירה. פרופ' הוס היה מראשוני המפתחים של מודלים נומריים של האטמוספירה והשתתף בבניית המודל המטאורולוגי הראשון של השרות המטאורולוגי. תלמידיו לשעבר משמשים בתפקידי מפתח ביישומים מטאורולוגיים שונים בשרות הציבורי בישראל ובמוסדות האקדמיה בישראל. בן 91 היה במותו.